פסק-דין בתיק ת"ק 009971/03

1.       התובע, סוכן ביטוח במקצועו, הגיש כנגד הנתבעת תביעה ע"ס 890 ש"ח בגין יתרת פרמיית ביטוח שהנתבעת נותרה חייבת לו, לטענתו, בגין פוליסה לביטוח רכבה (להלן: "הפוליסה").

2.       לאחר ששמעתי את עדויות התובע, אחיו של התובע העובד עמו (להלן: "יוסי"), פקידתו של התובע והנתבעת, ועיינתי במסמכים ובטיעונים שהוגשו על ידי שני הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן.

אין בכוונתי להתייחס לכל טענות וראיות הצדדים, אך פסק הדין ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כל הטענות וראיות הצדדים.

3.       לקראת חידוש הפוליסה, כמקובל מדי שנה, נשלח לנתבעת, ממשרדו של התובע, מכתב, נושא תאריך 15.7.03, בו נדרשה הנתבעת להמציא לתובע סך של 4,790 ש"ח בגין פרמיית הביטוח עבור הפוליסה          (להלן: " מכתב החידוש").

         הנתבעת פנתה טלפונית ליוסי, עמו היה עיקר הקשר, על מנת לקבל הנחה בפרמיה. יוסי, לאחר בדיקה, הודיע לנתבעת כי לא יוכל להיענות לבקשתה.

         ביום 19.8.03 החנתה הנתבעת את מכוניתה בסמוך למשרד התובע הנמצא בהרצליה ובקשה מיוסי לסור למכוניתה על מנת לקבל את השיקים שהכינה בעבורו. יוסי סר למכוניתה, קיבל השיקים בסך כולל של 3,900 ש"ח והנפיק קבלה על התשלום.

בקבלה לא נרשם דבר באשר ליתרת החוב, אם וככל שנותרה.

יצוין כי התובע מחזיק בשני משרדים, האחד בת"א, בו עובדים, בין היתר, התובע ופקידתו וממנו נשלח מכתב החידוש, והשני - בהרצליה, בו עובד, בן היתר, יוסי.

4.       ביום 3.3.04 העידו בפני התובע והנתבעת. בתום הדיון קבעתי, באופן חריג, המשך דיון ליום שלמחרת על מנת לאפשר לתובע לזמן את יוסי כעד מטעמו.

בתום עדותו של יוסי הודיעה הנתבעת כי ברשותה קלטת שיחה טלפונית שהתקיימה בינה לבין יוסי, והמוכיחה כי עדותו של יוסי אינה אמת. בנסיבות אלה אפשרתי לנתבעת להמציא תמליל השיחה, בליווי קלטת השיחה, ואפשרתי לשני הצדדים להגיב בכתב לתוכן השיחה.

לאחר שקראתי את התמליל ועיינתי בסתירות אליהן הפנתה הנתבעת, הגעתי למסקנה כי אין בתמליל כדי לסייע בידי הנתבעת.

בשיחתם, מאשר יוסי כי הגיע למסקנה כי לא ניתן ליתן הנחה וזאת לאחר בדיקה שביצע. יוסי מאשר כי עיין בפוליסה ובדקה, אולם אין כל אמירה מתי עשה כן, האם לפני יום 19.8.03 או לאחר מכן. מכל מקום, ברור הוא כי השיחה הטלפונית התקיימה לאחר יום 26.8.03, מועד בו נגנב רכבה של הנתבעת. זאת ועוד, מהתמליל עולה בבירור כי הסך של 3,900 ש"ח שולם באופן חד צדדי ע"י הנתבעת, כפי שעולה מעמ' 16 לתמליל, ולא בהתאם לדרישת התובע או יוסי.

5.       זכותו של בעל דין להכין ראיותיו ולהקליט את הצד שכנגד, אולם חובה על בית המשפט לבדוק זאת בקפידה, שכן אותו בעל דין היוזם את השיחה, נושאיה ותוכנה, עלול לנווט את בן שיחו תוך כדי שהוא מנסה לשים דברים בפיו, או מתעלם מדברים העומדים לו לרועץ כאשר בן שיחו אינו מודע לכך כי השיחה מוקלטת. יוזם השיחה יכול ליתן הדגשים לעניינים מסוימים ולעומת זאת להתעלם או להמעיט מחשיבותם של ענינים אחרים העומדים לו לרועץ, כאשר בן שיחו אינו מודע למשמעות הענין ולחשיבותו.

גם באם לא הייתי מביא בחשבון את תגובת התובע לתמליל, לא היה בתמליל כדי לסייע בידי הנתבעת ולעניות דעתי, יש בו אף לתמוך בגרסת התובע, שכן עולה ממנו, כאמור, כי הנתבעת, באופן חד צדדי, החליטה על תשלום פרמיה בסך של 3,900 ש"ח בלבד.

6.       זאת ועוד, שוכנעתי כי התובע, או מי מטעמו, לא שלח לנתבעת מכתב חידוש נוסף בו נרשם הסך של 3,900 ש"ח, כטענת הנתבעת.

גרסת התובע אמינה בעיני ואילו עדות הנתבעת וגרסתה לא הרשימו אותי בכנותן. באחד המקרים אף לחש בעלה של הנתבעת באוזנה מה להשיב לשאלת ביהמ"ש, ולכשהבעתי את פליאתי על כך - השיב לי הבעל כי הוא עושה כן מהטעם כי הוא מחויב בחובת נאמנות כלפי אשתו.

 7.      לצערי, שני הצדדים ובעיקר הנתבעת דחו כל אפשרות לפשרה וגרמו להארכת הדיון ולהוצאות מיותרות, וזאת למרות העובדה כי עסקינן בתביעה ע"ס 890 ש"ח בלבד.

בתום ישיבת יום 3.3.04 הבהרתי לשני הצדדים כי קיום ישיבה נוספת יבוא לידי ביטוי בהוצאות שתפסקנה וכי הצד שיפסיד יחויב בסכום הוצאות משמעותי, למרות סכום התביעה הנמוך. שני הצדדים השיבו כי הם מודעים לסיכון זה ועמדו בסירובם להגיע לכל הסדר.

8.       סוף דבר, שוכנעתי כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע את הסך של 890 ש"ח. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 890 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 23.11.03 ועד התשלום המלא בפועל, והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 1,200 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.